מגירה 2.0

תורכיה, בין חילוניות לדתיות (צילום: FUNKYAH, רשיון: CC-BY-NC-ND-2.0)

בשיטוטי הבוקר מצאתי במקרה ספר מרתק מאוד, מישהו תרגם מאנגלית לעברית ספר (ארוך, מעל 200 עמודים) של הוגה דעות מוסלמי תורכי המתכנה בשם בדוי – הרון יחיא. הספר נקרא: "תרמית האבולוציה: התמוטטות הדארוויניזם ותשתיתו האידיאולוגית בידי המדע". הספר מציג רעיונות מעניינים (אך לאו דווקא נכונים וגם מכיל שגיאות בתפיסה של רעיון האבולוציה) על השפעת רעיון האבולוציה על האנושות. לטענת הכותב רעיון האבולוציה עומד ביסוד הרעיוני של התנועות הפשיטיות והקומוניסטיות כאחת. תנועות אידיאולוגיות שהביאו בכנפיהן מלחמות, גזענות ודיכוי במאה חמישים שנה האחרונות. הכותב מתעלם כמובן בחינניות מאלפי שנות מלחמות, גזענות ודיכוי על רקע דתי.

במבוא לספר כותב הרון יחיא:

רוב בני האדם סבורים שהתיאוריה של האבולוציה הוצעה לראשונה על-ידי צ'ארלס דארווין, ושהיא נשענת על ראיות, תצפיות וניסויים מדעיים. האמת היא שדארווין לא היה יוצרה של התיאוריה והיא אף איננה מבוססת על הוכחות מדעיות. התיאוריה מאמצת את הדוגמְהַ הנמצאת בבסיס התיאוריה המטריאליסטית, ולמרות שאין לה גיבוי של תגליות מדעיות, היא זוכה לתמיכה עיוורת בשם הפילוסופיה.

קנאות זו מובילה לאסונות מכל הסוגים ומכל המינים. יחד עם התפשטות תורתו של דארווין והפילוסופיה המטריאליסטית בה הוא דוגל משתנה התשובה לשאלה "מהו בן-אדם?". אנשים שנהגו להשיב: "בני אדם נוצרו בידי האל וצריכים לחיות בהתאם למוסר היפה שהוא מורה לנו", החלו כעת לחשוב ש"אדם נוצר במקרה, והינו בעל-חיים שהתפתח באמצעים של מלחמה להישרדות".

הונאה גדולה זו גובה מחיר כבד. אידיאולוגיות אלימות כגון גזענות, פשיזם וקומוניזם, והשקפות עולם ברבריות רבות אחרות המבוססות על עימות, שאבו את כוחן ממנה.

המאמר הנוכחי יבחן את האסון שהמיט הדארוויניזם על העולם ויחשוף את הקשר בינו לבין הטרור, אחת הבעיות הבינלאומיות הרציניות ביותר של זמננו.

בכל זאת מרתק, נותן הצצה אל מאחורי הקלעים של תרבות אחרת שנקרעת בין חילוניות לדתיות המנסה להתמודד עם ההשלכות החברתיות, תרבותיות ודתיות הקשות לעיכול של האבולוצייה ובדרך מעדכנת את רעיונות האיסלאם להיות הומניסטיים יותר.

להורדה: תרמית האבולוצייה – הרון יחיא (PDF‏).

בתרגום מגרמנית לעברית, הכותרת המשונה הזאת מתורגמת למשפט התמיהה הבא: ספר תורה באותיות גרמניות?!

קשה לנו לדמיין שספר־תורה, אחד החפצים המקודשים ביותר לעם היהודי יכול להיכתב באותיות של עם שהמיט עלינו לפני פחות מ-70 שנה שואה נוראה. באופן מפתיע, בתוך כ-70 שנה מחורבן בית־המקדש הראשון בידי נבוכדנצר מלך בבל (או אשור) אימץ העם היהודי את הגופן האשורי וגם את שמות החודשים הבבליים.

חרסים ולוחות אבן שמיוחסים לתקופות קדומות יותר לתקופת עזרא הסופר כתובים באלפבית הנראות אחרת לגמרי מהאותיות העבריות שאחרי תקופת עזרא, כתב זה מכונה בחז"ל "כתב דעץ" ¹.

כאשר משווים את צורת אותיות כתב דעץ לכתבים קדומים אחרים מגלים כי האותיות זהות כמעט לחלוטין לאותיות הכתב הפיניקי. כאשר משווים את האלפבית הפינקי לאלפבית קדום יותר, הנקרא הכתב הפרוטו־כנעני, מוצאים דמיון צורתי מסוים. מסתבר להניח שהאלפבית, העברי קדום התפתח מהפיניקי שהתפתח מהאלפבית הפרוטו־כנעני.

לפי המחקר המודרני, ראיות לשימוש היהודי באלפבית בו אנחנו כותבים היום, המכונה כתב אשורית או אלפבית ארמי, מופיעות רק בתקופת עזרא הסופר, בזמן גלות בבל, או גלות אשור. כאשר בהתחלה יש שימוש בשני האלפביתים ולאורך הזמן דוחק האלפבית הארמי את האלפבית עברי קדום עד למצב שבתקופות מסוימות משמש האלפבית הארמי לכל צרכי הכתיבה מלבד כתיבת השם המפורש הממשיך להיכתב באלפבית הקדום.

התנאים, כותבי המשנה, שחיו סמוך לחורבן בית־המקדש השני, ניסו להתמודד עם השאלה הקשה כיצד ייתכן שהכתב הנחשב לחלק מקודש מספר־התורה יכול להשתנות כל־כך בצורתו. לאורך הדורות התייחסו לבעית מקור האלפבית העברי הנוכחי גם הוגי דעות יהודים אחרים כמו הרמב"ם.

אפשר לחלק את דעות החכמים (המוצגות בתלמוד הבבלי והירושלמי) לשלושה:

1. האלפבית הארמי הוא עתיק וראשוני מהאלפבית העברי העתיק ולאורך הזמן נשכח ונתעלם. בתקופת עזרא נתגלה, נגאל והוחזר לשימוש.
2. האלפבית הארמי היה עתיק והיה בשימוש מתמיד במקביל לאלפבית העברי הקדום. בתקופת עזרא נפסק השימוש בכתב העברי הקדום.
3. האלפבית הארמי הוא חדש ואכן החליף את האלפבית העברי הקדום, בתקופת עזרא קודש להיות הכתב של העם היהודי.

הדעה האחרונה מעניינת אותי במיוחד. היא מראה שיש גם חכמים החושבים שיש יכולת לחדש ולפתח את התרבות היהודית תוך שאיבת רעיונות מוצלחים ממקורות שאינם יהודים. ואולי יותר מכך, לשאוב רעיונות מעם שהחריב את בית המקדש הראשון, מעם שהגלה את את האליטות של מדינת יהודה – המלוכה והאצולה, צמרת הצבא, הנכבדים והעשירים ואף את אומני הברזל ומשאיר בארץ את דלת העם.

אני מוצא את עצמי נפעם מהדעה הזאת, מהתעוזה המחשבתית שבה.

האם גם אתם נפעמים מהדעה הזאת? יש לכם ביקורת?

לישי־יוסף חוגג עוד כמה ימים יום הולדת שנתיים¹ ולכבודו הכנּו עוגת יום הולדת בצורת משאית סמי־טריילר. אני מחכה לקריאת "אית! אית!" (משאית! משאית!) המתרגשת שלו.

עוגת משאית - צילום חזית

עוגת משאית - צילום צד